עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

דו"ח מצב

23/04/2016 16:51
Mayule
מעולם לא רכשתי סימפטיה לפסח. 
החופש הארוך היה לי לנחמה, אך אם להיות כנה, הבטחתי שאניח לעצמי כמה ימים, רק עד שהכל יסתדר, אבל כל יום יותר ארוך מהשני ואני חסרת סבלנות. 
אני כמעט ולא בבית, ואני אוהבת את זה. 
כשאני חושבת על זה, אף פעם לא באמת ביליתי יותר מדי בבית. 
אני רק מאוכזבת שלא הקדשתי מספיק זמן ללימודים. 
פסח זה להריח את הסוף מבלי לגעת בו, ואני יודעת שאחרי הסוף הכל יישאר אותו הדבר, אותם אנשים שבוזים - אני לא באמת מקבלת התחלה חדשה. 
אולי אני גם לא מחפשת. 
"מאיול יהיה בסדר שנה הבאה תמצאי מישהו" אבל למה בעצם? במה תהיה שונה השנה הבאה? 
ואם כבר פסח, אז מה נשתנה משנה שעברה? שום דבר בעצם. 
אולי קצת במראה, פחות קילוגרם יותר קילוגרם. עונה חדשה של משחקי הכס ומורים מבוגרים יותר. יותר חלונות פחות חלונות.
אני לא אוהבת פסח. לשבת בשולחן עם אוכל בלי טעם ואנשים שכל אחד מהם יותר בלונדיני מהשני. 
מצד שני אני גם לא מחפשת שייגמר. השגרה הזו כבר זורמת לי בוורידים.
לפחות אני מריחה את הסוף.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: